שמי נועה ברקת ואני עורכת ספרים, מתרגמת, משוררת, ממציאה ומוציאה לאור, יועצת ביוגרפית. מלוות דרך ביומן הויזואלי, נשואה, אמא לשלושה וסבתא לשניים.
אני חיה, עובדת, נודדת, עורכת – במשאית הבית האדומה שלי (וגם בבית הקבע, תלוי בעונה ובמזג).
לפני שנים רבות הקמתי את אדמה – בית לחכמה נשית מתחדשת. לקראת יום הולדתי הששים, אני מלמדת, כותבת, חוקרת, מוצאת וממציאה ובוראת מציאות שבה יש לחכמה הנשית מקום של כבוד.
מוזמנת להצטרף לבתי התפוצות שלי.
בית תפוצה אחד נקרא "נשים עונות לעונות השנה" ועניינו תכנים הנוגעים למעגל העונות, מחקר על רוח הזמן, אלות קדמוניות ואימהות השבט.
בית תפוצה שני עוסק בכל השאר: עדכונים על ספרים, תרגומים, מאמרים, ידע נשי.
ויש גם בית תפוצה שלישי לאוהבות שירה, ובו אני חולקת הרהורים מחדר העבודה שלי כמשוררת.
אני מתמקדת בעריכת ספרי-עיון וחוכמה הנושאים מסר ותורמים לאנושות. בדרך כלל אלו הם ספרים שנכתבים על ידי נשים ומביאים לעולם ידע חיוני, שמבטא את הקשר שלנו לאמא אדמה, לרשת החיים, אחד לשני ואחת לשנייה. ידע שמשקף את השלמות שבקיום וחותר לאפשר לנו לחיות בהרמוניה, אחווה, שיתוף פעולה, שמחה, שפע ושלום.
התפקיד והשליחות שלי להעניק מקום וקול לאלו שיכולים ומוכנות להראות את הדרך החדשה. ולכן הקמתי את בית ההוצאה לאור אדמה – לחוכמה נשית מתחדשת.
את השיר הראשון שלי כתבתי בגיל שבע. שירה בשבילי היא ביטוי של החלק הרוחני, הפואטי והיוצר של היותנו בנות ובני אנוש. הוצאתי לאור שני ספרי שירה בשנים האחרונות.
כעת אני עובדת על ספר שירי השלישי, שמשלב בין שלושה נרטיבים ואישה אחת. מוזמנת לבקר בבלוג על תהליך המחקר, הכתיבה והיצירה של הספר .
לפני עשרה ימים בערך, כתבה לי העורכת שעד אז שידרה התלהבות רבה מהספר, שהיא בערך באמצע כתב היד ושזה לא עובד.
רק שבוע עבר מאז הרהור 10? ומה היה לנו? הפסקת אש, שחרור חטופים במנות מדודות וחלקיות ואולי חזרה לשדה הקרב. בשדה השירה
אני קופצת מעל תהום המלחמה והמצב, כדי לספר משהו על ספר השירים המתהווה. לפני שבוע, הקראתי את השיר האחרון לאורית
חלק מעבודת הכתיבה שלי היא להשלים אני מידע ומראי מקומות, בייחוד בשירים ההיסטוריים או שמצטטים קטעי ארכיונים. מי אמר מה
דַּבְּרִי אֵלַי, וֵיז כָּל יְכוֹלָה,
תַּגִּידִי לִי לְהַמְשִׁיךְ יָשָׁר, לְהִצָּמֵד לַנָּתִיב,
תַּזְהִירִי אוֹתִי מִמִּפְגָּע בְּהֶמְשֵׁךְ הַדֶּרֶךְ
אַל תִּכְבִּי בְּאֶמְצַע כְּבִישׁ שֵׁשׁ
אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ.
תִּשָּׁאֲרִי אִתִּי שָׁעָה וְאַרְבַּע דַּקּוֹת
בְּבַקָּשָׁה תְּאַשְּׁרִי שֶׁפָּנִיתִי נָכוֹן, שַׁבְּחִי אוֹתִי שֶׁאֲנִי מַתְמִידָה.
תַּגִּידִי לִי לָצֵאת בִּכְבִישׁ שִׁבְעִים וְאַחַר כָּךְ תִּסְפְּרִי שָׁלֹשׁ יְצִיאוֹת
תַּזְכִּירִי לִי לִנְשֹׁם עָמֹק, לְהֵרָגַע.
בִּמְיֻחָד בַּדֶּרֶךְ הַזּוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אַחַד עָשָׂר בָּמְפֶּרִים
וְגֶשֶׁר מֵעַל הַנַּחַל
אַל תִּשְׁאֲלִי אִם הַיַּעַד הוּא הַבַּיִת.
ספר שירה 2: הביתה